ארגונים משלמים מחיר כבד בשל שיעור נמוך של עובדים מחוברים (רק כ 15%-20% הם עובדים מחוברים, בממוצע עולמי – גאלופ). יש המגדירים זאת כ"גרעון במחוברות עובדים” (Guest, 2014) הפוגע בפריון, מגדיל את מספר ימי  ההיעדרות ופוגע בצרכנים. חברות אמריקניות משלמות, בשל העדר מחוברות, מחיר של כ 450-550 ביליון דולר בשנה. בגרמניה, המחיר נאמד ב 80-105 מיליארד יורו בשנה, בנוסף לשיעור גבוה יותר של היעדרויות עובדים שאינם מחוברים, כ 10.3 ימי היעדרות בשנה, לעומת 6.5 של עובדים מחוברים (סקרי גאלופ 2013, 2017).

בישראל, המחקרים שבצעו מוסדות כלכליים ואקדמיים, מצביעים על שיעור תפוקה לשעת עבודה, מהנמוכים במערב. מגמות אלה התחזקו בעידן הפוסט קורונה, לאור אתגרי העבודה החדשים הקשורים בתרבות העבודה ובאופן שבו היא נתפשת ומתבצעת; עבודה היברידית, עבודה מהבית, עובדים המחשבים מחדש את מסלול חייהם וחיי העבודה שלהם, נטישה גדולה של מקומות עבודה, בין היתר גם כדי לחפש משמעות חדשה לחייהם והצבת דרישות תעסוקה מאתגרות למעסיקיהם.

לכן, התפיסה הניהולית של מחוברות העובדים, המציבה את האדם במרכז החשיבה הארגונית, עשויה לשמש נדבך חשוב בתרבות הארגונית להתמודדות עם מציאות משתנה זו.