רגע מרגש בחיי המקצועיים התרחש באחד המפעלים לייצור תרופות בצפון הודו, בהם בצענו תהליך רב שנתי של חיבור עובדים לתרבות האיכות. שאלנו את העובדים במפעל, במסגרת מפגש עם כלל עובדי המפעל, באולם המשקיף על נוף עוצר נשימה של הרי ההימליה, מה המשמעות של העשייה שלהם? הם השיבו בתבניות מוכרות של ״לייצר את התרופה ברמה איכותית גבוהה״. שאלנו גם ״עבור מי אתם מייצרים את התרופה״? והם השיבו: "עבור הלקוחות". הצענו להם לחשוב על בני המשפחה שלהם כלקוחות, וכאן השתנתה התמונה. עובד ותיק בקש את רשות הדיבור וסיפר, כי בנו חלה במחלה קשה, שפגעה בכושרו של הבן ללכת. אחרי חיפושים רבים הוא מצא תרופה שסייעה לבנו להחלים. כאשר קרא האב את התווית על התרופה, הוא גילה להפתעתו שהיא מיוצרת באחד מאגפי המפעל בו הוא עובד. לשמע הסיפור שרר שקט מוחלט באולם. אחד העובדים שאל את העובד, האם יהיה מוכן שבנו יתייצב על הבמה לספר את סיפורו, באירוע האיכות הקרוב שיזם המפעל? לא נותרה עין יבשה, כולל שלי, למראה הנער הספורטאי, שדילג לבמה ביום האירוע, וסיפר את סיפורו, כיצד התרופה המיוצרת במפעל, בו עובד אביו, הצילה את חייו ואפשרה לו ללכת.
במפעל הזה יצרנו מחוברות רגשית לתרבות האיכות, לארגון ולמשימה, שקשה היה להשיגה באמצעים אחרים, ואשר תרמה משמעותית להצלחת תהליך ההטמעה של תרבות האיכות.
מסיפורו של הנער למדתי שכאשר אני בא לחבר עובדים למשימה או לארגון, טוב שאכיר תחילה מקרוב את ה-DNA התרבותי הארגוני, אחפש את המשמעות הרגשית שאנשים מוצאים בעבודה ואת החיבור לזהות האישית והמקצועית שלהם, ומשם אמשיך הלאה.
האתגר לחבר מנהלים לתפיסה הניהולית של מחוברות הוא מורכב, והמפתחות להתחבר אליה רבים, אבל קיים מפתח מסטר אחד, המורכב ממספר זיזים קריטיים לפתיחת הדלת אל לבו של האדם בארגון, למצוא את המשמעויות לזהות האישית המקצועית והארגונית שלו, להנגיש לו את המשאבים להצלחתו ולהבטיח לו סביבת עבודה בטוחה פסיכולוגית. ככל שנבטיח את המרכיבים ליצירת הסביבה הפסיכולוגית הבטוחה, קרי הקשבה, משוב מעצים, כבוד, אמפתיה הכלה ואהבה, כך נכשיר בארגון את הלבבות לקבלת ההחלטה האישית של העובד להיות מחובר.
